25 || עירוניות וקיימות
לערים יש את האפשרות להציל את העולם
אפשרויות האזנה נוספות: גוגל | אפל | ספוטיפיי | רסס
ביום שני, 15/6/2020, השתתפתי במפגש זום של המפלגה הירוקה, יחד עם פרופ’ אלס ורבקל, ראשת המחלקה לארכיטקטורה בבצלאל, ויחד עם יו”רית המפלגה הירוקה סתיו שפיר ומנכ”לית המפלגה הירוקה יעל כהן פארן (שתיהן חברות כנסת לשעבר). היה לי הכבוד לדבר על עירוניות וקיימות ועל כך שלערים שלנו יש תפקיד חשוב בחזית משבר האקלים. הקטע הזה נערך מתוך ההקלטה של מפגש הזום. האזנה נעימה
< ההקלטה המלאה>
הרחבה
שלום לכולם. לי קוראים תומר שלוש. אני חוקר ערים ויועץ עירוניות. זאת אומרת שהמטרה שלי בחיים היא לקחת בעיות של ערים ולמצוא להן פתרונות. למדתי באוניברסיטת תל אביב תואר שני במדע המדינה ומדיניות ציבורית, ואני בוגר קורס על ערים גלובליות ב-London School of Economics. אני עובד עם חברות, עמותות ורשויות מקומיות, ומספק להן מידע על מה שהופך ערים לטובות יותר.
יש היום קהילה גדולה של אנשים כמוני, בכל העולם, שזו המטרה שלנו - לעשות ערים טובות יותר. בתכנון עירוני, בשלטון המקומי, באקדמיה, בתקשורת, בהייטק, בפוליטיקה - אני קורא לנו אורבניסטים ואורבניסטיות. מאז 2016, אני מפרסם את הניוזלטר "מהנעשה בערינו" לקהילת האורבניסטים והאורבניסטיות בישראל. אפשר להירשם לניוזלטר דרך האתר שלי - Urbanizator.com - ולהצטרף לכמעט 500 אנשים שכבר מקבלים אותו.
מה שאני רוצה לספר לכם היום זה שלערים יש את האפשרות להציל את העולם.
הכלכלה העולמית, במידה רבה, מתקיימת בערים - בין 70-80% מהתוצרת העולמית. כמובן, יש לזה השלכה על הסביבה. הערים שלנו צורכות הרבה אנרגיה (בערך שני שלישים מהאנרגיה בעולם), והן גורמות לפליטה של הרבה גזי חממה (ערים אחראיות לכ-70% מהפליטות). [לפי ארגון C40]
כשהערים שלנו פולטות גזי חממה לאטמוספרה הן תורמות למשבר האקלים שאנחנו סובלים ממנו. הן גם מייצרות טונות של פסולת, גוזלות שטחים פתוחים, והרבה מהתחבורה העירונית - ובייחוד בישראל - גורמת לזיהום אוויר.
קצת נתונים להמחשה -
בכל שנה ישראל מאבדת כ-20 קמ"ר של שטחים פתוחים לטובת בינוי [לפי דוח מצב הטבע של המארג]. זה כמו השטח שתופסים כל בנייני המגורים בתל אביב.
בשנת 2018 נולדו בישראל 185 אלף תינוקות, ובאותה שנה עלו על הכביש 270 אלף מכוניות חדשות.
ובהנחה שאתם גרים בעיר - וזו הנחה סבירה כששמונה מכל תשעה ישראלים הוא עירוני - אז כל יום אתם מייצרים בין קילו לשני קילו של פסולת.
טוב, אילו היינו עוצרים כאן, אז בטח הייתם חושבים שכל מה שאפשר לעשות זה להשליך את הערים לפח האשפה של ההיסטוריה. אבל הנה מגיע האור בקצה המנהרה.
העיר היא ההמצאה הגדולה ביותר בתולדות האנושות. יש עדויות לכך שכבר לפני יותר מעשרת אלפים שנה בני אדם החליטו לגור קרוב אחד לשני. כאן בארץ ישראל יש לנו כמה ערים עתיקות במיוחד, בנות אלפי שנים. במילניום הנוכחי, בפעם הראשונה בהיסטוריה רוב בני האדם גרים בערים. כ-55% מאוכלוסיית העולם היא עירונית עכשיו, וצופים שעד 2050 נגיע לכ-70%.
למה? אנחנו בני אדם, ואנחנו חכמים, והחלטנו לגור ביחד כי זה טוב לנו. התחלתי מהאתגרים הסביבתיים שהערים מציבות בפנינו. אבל ערים הן לא רק בעיה, אלא גם פתרון. כשאנחנו חיים ביחד, החיים יותר קלים. הקרבה בין אנשים שונים מאפשרת חלוקת עבודה וסחר חליפין. כולנו נהנים מיותר הזדמנויות, מאשר אם כל אחד מאיתנו היה צריך לייצר את המזון של עצמו, לבנות את הבית של עצמו, להשיג ידע בעצמו. שיתוף הפעולה הזה התאפשר עד עכשיו בזכות ההתקרבות של אנשים. לקראת הסוף נשאל את עצמנו לאן זה הולך, על רקע המצב הנוכחי.
אני רוצה לחזור על המסר העיקרי שלי: ערים הן לא הבעיה. הן הפתרון. העירוניות אמנם יוצרת לנו אתגרים סביבתיים, אבל הפתרון הוא לא להעלים את העירוניות, אלא לחזק אותה. כדי שיהיה לנו עולם טוב יותר, אנחנו צריכים ערים טובות יותר.
בהקשר הזה, המושג המרכזי שאנחנו צריכים להכיר הוא "ערים בנות קיימא", ובאנגלית - Sustainable Cities. אלו ערים שיכולות להמשיך ולהתקיים דורות רבים קדימה, מבלי לכרות את הענף שהן יושבות עליו, כלומר, מבלי להרוס את הכדור. חשוב להבין שבערים בנות קיימא אנחנו לא זונחים את המטרות הכלכליות שלנו. בין אם אנחנו רוצים קדמה כלכלית (כלומר, להגדיל את העוגה) או צדק חברתי (כלומר, לחלק את העוגה בצורה שוויונית יותר) או גם וגם, ערים בנות קיימא מנסות לעשות זאת במחשבה גם על הדורות הבאים.
איך נראית עיר בת קיימא? בואו נדמיין עיר שעונה על כמה מהאתגרים הסביבתיים שהזכרנו. נראה דוגמאות לערים שכבר מתקדמות לשם. וגם נגיד מה כל אחד מאיתנו יכול לעשות כבר היום כדי לעזור.
אנרגיה
הלסינקי, בירת פינלנד, התחייבה לתוכנית שאפתנית מאוד, שכל הבניינים הציבוריים יהיו מאופסי אנרגיה עד 2030. שאר הבניינים בעיר יהיו כאלה עד 2050.
בניינים צורכים אנרגיה, ובכך הם אחראים להרבה פליטות פחמן - אפילו יותר מתעשייה ויותר מתחבורה. עיר בת קיימא מורכבת מבניינים מאופסי אנרגיה, כלומר, שהאנרגיה שהם צורכים פחות האנרגיה שהם מייצרים היא אפס.
בהקשר יותר רחב, בתחום האנרגיה - ערים בנות קיימא צריכות להיגמל ממקורות כמו פחם ונפט ולעבור למקורות מתחדשים כמו אנרגיה סולארית.
ומה אנחנו יכולים לעשות? אנחנו יכולים להתחיל בלברר את תצרוכת האנרגיה של הבניינים שאנחנו משתמשים בהם. כל מכשיר חשמלי שאנחנו קונים, יש לו עכשיו דירוג אנרגטי. למה שלבניינים שלנו לא יהיה כזה? למשל, אני הייתי שמח לדעת אם בית הספר פה ליד הבית זולל הרבה אנרגיה, ואם כן, מה מתכוונים לעשות בקשר לזה. סטודנטים וסטודנטיות יכולים לדרוש מהמוסדות להשכלה גבוהה קמפוסים מאופסי אנרגיה.
תחבורה
הלאה. בתחום התחבורה - ערים בנות קיימא צריכות להיפטר מכלי רכב מזהמים. במקומם, צריך כלי רכב שמונעים על ידי הגוף שלנו (אופניים, הליכה ברגל) או כלי רכב חשמליים.
אפשר לקחת דוגמא מהעיר טיואן (Taiyuan) בסין. עיר קטנה, רק ארבעה מיליון תושבים. היא המירה את כל 8,000 המוניות שפועלות בעיר להנעה חשמלית.
מה שאנחנו יכולים לעשות בעצמנו, כאנשים שגרים בעיר, זה כמובן להעדיף הליכה ברגל ואופניים בכל הזדמנות. להעדיף תחבורה ציבורית או תחבורה שיתופית על פני אוטו. ואם כבר אוטו, אז עדיף עם עוד אנשים, ועדיף שיהיה חשמלי או לפחות היברידי.
יש בישראל יותר מ-4 מיליון נהגים, וכ-3 מיליון מכוניות פרטיות. למעשה, היום בישראל, בנסיעה ממוצעת של אוטו יש 1.1 אנשים. אז בטוח שאתם מכירים אנשים שנוסעים לבד באוטו. האנשים האלה תורמים לפקקים שכולנו סובלים מהם, לזיהום אוויר וגם לכ-20% מפליטות גזי החממה - אלו שמקורן בתחבורה. חייבים לעזור להם להיגמל.
ההמלצה שלי - עזרו להם להשיג רב-קו, ועשו איתם נסיעת ניסיון באוטובוס. אני עשיתי את זה עם ההורים שלי, למשל.
אקלים
הלאה. בתחום האקלים - ערים בנות קיימא צריכות לווסת את תופעת אי החום העירוני. זו התופעה שבה ערים אוגרות יותר חום מאשר השטחים הפתוחים שסביבן.
איך עושים את זה? יותר מהכל - נטיעת עצים. בעיר פניקס, אריזונה, כיוונו את תוכנית הנטיעות העירונית כך שהעיר תהיה 25% מוצלת בכל רגע נתון.
בערים בישראל עוסקים בזה, אבל לא מספיק. לשם המחשה, מדי שנה מוציאים רישיונות כריתה לעשרות אלפי עצים [לפי מחקר של ה-ממ"מ על רגולציה של כריתת עצים במרחב הבנוי, הממוצע הרב-שנתי הוא ~75 אלף]. בעיני זה נורא, כי עץ בוגר הוא פשוט תרופת פלא - גם סופח מזהמים מהאוויר, גם מפחית חום בקיץ ושומר על חום בחורף, גם מעלה את שווי הבתים בסביבה, גם יפה, וגם עושה את הדבר הזה... חמצן…
כל אחד מאיתנו צריך לאמץ עץ. אם יש לכם עץ ליד הבית - תשמרו עליו, פן מישהו ירצה לכרות אותו. יש היום קבוצות של תושבים פעילים בנושא הזה. אם אין ברחוב שלכם עצים, תכתבו לעירייה ותדרשו את זה. בטווח של כמה שנים, התועלת הכלכלית מהעץ גדולה יותר מהעלות שלו, אז זה תמיד הדבר המשתלם לעשות.
פסולת
הזכרנו גם את הנושא של ניהול פסולת. אחרי חינוך, הסעיף התקציבי הגדול ביותר של עיריות בישראל הוא תברואה - ניקיון ואיסוף אשפה. למה הערים שלנו צריכות להשקיע כל כך באיסוף זבל? כי הכלכלה שלנו מאוד בזבזנית.
עיר בת קיימא צריכה לעבור מכלכלה בזבזנית לכלכלה מעגלית, שבה שום דבר לא הולך לפח. העיר ונקובר שבקנדה אימצה תוכנית שאפתנית לאפס זבל עד 2040, שכוללת גם תוכניות עירוניות שנועדו לשמש דוגמא וגם תמריצים למגזר הפרטי.
בדרך לאפס זבל אפשר ליצור יותר יוזמות של כלכלה שיתופית, שבה לא חייבים בעלות על מוצרים כדי להשתמש בהם. למשל, ספריות צעצועים, כלי רכב שיתופיים, מיזמים להשאלת חפצים (כמו שואב אבק ושולחן מתקפל וכו'), מעבדות של מייקרים שיכולות להיות גם מעבדות תיקונים לכל מיני חפצים ביתיים.
כאן יש לנו הרבה מה לעשות בעצמנו. אתם בטח מכירים את חמשת ה-Rים שעוזרים לנו לצמצם פסולת - refuse, reduce, reuse, recycle, repair.
תכנון עירוני
אנרגיה, תחבורה, אקלים, פסולת. ויש עוד דבר אחד שחשוב לגעת בו. פרופ' אלס ורבקל דיברה/תדבר על כך - התכנון העירוני.
ערים בנות קיימא מתכננות את עצמן, כלומר, עושות יותר מקום, להולכי רגל, רוכבי אופניים ונוסעים בתחבורה הציבורית. הן מתוכננות עם עירוב שימושים (שילוב של מגורים, עסקים, מוסדות ציבור, ריאות ירוקות) וברמת צפיפות גבוהה. זה מה שמאפשר את המגוון והקרבה שהם העירוניות במיטבה.
למשל, פריז יצאה לאחרונה בתוכנית מאוד שאפתנית. בשנים הקרובות יתכננו מחדש אזורים בעיר כך שהכל יהיה במרחק של 15 דקות הליכה. דואר, בנק, בית קפה, מכולת, גן ילדים, מרכז קהילתי, גינה… כל תושב ותושבת יוכלו ליהנות מהקרבה הזו.
התכנון העירוני הוא התחום שבו האפקט הכי גדול. אבל זה גם התחום שהכי קשה להשפיע באופן אישי. זה מצריך מעורבות גדולה במנגנון המוניציפלי, ללחוץ על מקבלי ההחלטות. וברמה האישית - כמובן, לבחור מקומות יותר עירוניים על פני מקומות פרבריים.
לסיכום, דיברנו על כך שהערים שלנו אמנם מציבות לנו אתגרים, אבל העיר היא לא הבעיה אלא הפתרון. ומה יקרה בעתיד? אנחנו יכולים רק לנחש. אבל המשבר הנוכחי מחייב אותנו לתהות. אולי עכשיו - כשקרבה אנושית נחשבת לסיכון בריאותי, כשכולם גילו את העבודה והלימודים מרחוק - אנשים יעדיפו לעבור לאזורים פחות צפופים? אני מאמין שהערים שלנו לא יתרוקנו, אלא יוסיפו לגדול. העיר תמשיך למגנט אליה אנשים, כי עדיין לא נמצא תחליף מספיק טוב לקרבה האנושית הבלתי אמצעית, הלא מתווכת. כאן טמונה החשיבות של הערים שלנו. וכמו שאמרתי בהתחלה - לערים שלנו יש את הכוח להציל את העולם.
לי קוראים תומר שלוש. אני מזמין את מי שרוצה להתחבר לקהילת האורבניסטים והאורבניסטיות בישראל להירשם לניוזלטר שלי באתר שלי ואני רוצה להודות לכם ולכן על ההקשבה.
